רש"י על זבחים ע״ד

1 ותנן - במתני' אם קרב הראש כו' אברי בעל מום ואברי עולות תמימות הרבה שנתערבו ר"א אומר אם קודם שנמלך בה הקריב אחד מן הראשים יקרבו כל הראשים ואפי' לכתחלה דתלינן איסורא באותו שקרב ראשון והא הכא דאילו אתי ברישא לאימלוכי א"ל לא תקריב דכתיב ואשה לא תתנו מהם ויקרא כ״ב:כ״ב וכי לא אימליך מכשרינן הנך דפרישי ולא אמרי' ידחו:

2 הוא דאמר - ר"א כחנן המצרי ס"ל דאפילו בשחוטין לית ליה דחייה:

3 אפילו דם - שעיר הנעשה בפנים בכוס שכבר נשחט אם מת המשתלח מביא חבירו מן השוק ומזווג לדם ולא אמרינן הואיל ונדחה הדם במיתת חבירו ישפך ויביא שנים ויגריל עליהן ויתכפר בהן:

4 טבעת של עבודת כוכבים - שנתקשטה בה עבודת כוכבים:

5 ואמאי ימותו כולן - מכיון שמת אחד מהן ליתלי ביה ונימא דאיסורא מית והנותרים יקרבו:

6 כר"א דאמר אם קירב כו' - ומתניתין היא אלמא תלינן איסורא בהאי דאזיל:

7 והא אמר ר"א - לקמן בפירקין דלא התיר ר' אליעזר להקריב את הנותרים אלא שנים שנים דודאי חד מינייהו דהיתירא שהרי לא נתערב בהם אלא בעל מום אחד ובכל חד אמרינן מדחבריה לאו דאיסורא איהו נמי לאו דאיסורא הוא וההוא דאיסורא אזל ליה בהקרבה ראשונה שקרב אחד מהן אבל אחד ואחד לא יקריבו הראשים דבכל חד מספקינן דלמא דאיסורא הוא דליכא למימר מגו:

8 תרתי תרתי קאמינא - שימכור הטבעות שנים שנים:

9 פירשה אחת מארבעים - ונתערבה באחרות אינן נאסרות וכולה מפרש לה ואזיל:

10 מאי שנא אחד מהארבעים - דלא אסרה תערובתה דאמרינן איסורא ברובא איתיה בששים:

11 א' מששים - נימא נמי הך דפריש דהיתירא הוא ואיסורא ברובא איתיה בחמשים ותשע הנותרים:

12 אלא - ה"ק פירשו הארבעים כולם למקום אחד ונתערבו בשאר טבעות אינן אוסרים דאמרינן איסורא בששים איתיה ונהי דהנך עצמם אם לא נתערבו באחרות אסורות לעולם דאפילו ר' אליעזר לא אמר תולין את האיסור אלא בדבר שאבד כגון שנפלה אחת מהן לים הגדול דומיא דקרב הראש של אחד מהן אבל לא לתלותו בששים ולהתיר את הארבעים דאין ביטול ברוב לעבודת כוכבים והוו כולהו ספק עבודת כוכבים אבל כי נתערבו באחרות הוו להו ספק ספיקא של עבודת כוכבים:

13 פירשו ששים למקום אחד אסורות - דכיון דאיסורא ברובא איתיה הוו כולהו ספק עבודת כוכבים:

14 הנח לעבודת כוכבים - מלהקל בספק ספיקא כשאר איסורין ואפילו פירשו ארבעים למקום אחד אסורות:

15 ה"ג תנאי היא דתניא ר' יהודה אומר רמוני בדן כו' - רמוני בדן אחד מששה דברים שאינן בטילים הן הלכך אוסרים בכל שהוא אם של ערלה או של תרומה הן כולן אסורין ואפילו אחרונים:

16 ר"ש אומר לריבוא אסורין - ריבוא הראשון שהאיסור עצמו נפל שם אסור אבל פירש אחד מאותו ריבוא לג' רמונים ומן השלישי פירש אחד למקום אחר מותר אף הג' אמצעיים דספק ספיקא בטיל:

17 ופרכינן שמואל דאמר - הנח לעבודת כוכבים דמשמע דבשאר איסורין לית ליה ספק ספיקא:

18 כמאן - מהני תנאי סבירא ליה:

19 וכי תימא שני ליה לר"ש - ושמואל כר"ש אמר:

20 הך דתני - הך מתניתא דאותיבנא מינה לשמואל לעיל מיניה:

21 מאי שנא שלשה - והוא רביעי דבטיל בהו:

22 דאיכא רובא - לבטולי:

23 ואי בעית אימא סבר לה כרבי אליעזר - שמואל דאמר ספק ספיקא דעבודת כוכבים אסור דאמר כר"א דתנן במסכת עבודה זרה דף מט: נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות ואחרות באחרות אסורות בהנאה רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אלמא אית ליה לר' אליעזר ספק ספיקא בעבודת כוכבים מדקתני ואחרות באחרות. ל"א סבר כר"א אר"ש קאי דאמר מריבוא לג' ותריצנא מאי שלשה דקתני תרי והוא ואי בעית אימא ג' דוקא ודקאמרינן תיסגי בתרי סבר לה כר' אלעזר דאמר לא התיר ר"א אלא שנים שנים הלכך בעינא דלהוו ד' דלישקלינהו שנים שנים וראשון ישר בעיני:

24 שנתערבה בק' חביות - סתומות ואמרינן לעיל זבחים דף עב: שהן אחד מו' דברים שאינן בטלין:

25 ואצטריך דר"נ - דאמר לעיל גבי טבעות הכי נמי:

26 תרומה יש לה מתירין - ימכרם כולם לכהנים:

27 אבל טבעת אין מקומה ניכר - ולא מינכרא נפילתה ואתי למישרינהו מעיקרא בלא נפילה:

28 חבית - גדולה מקומה ניכר כשהיא נטולה מחברותיה הילכך מינכרא נפילתה ומוכחא מילתא דבה תליא ולא אתי למימר כולהו שרו בלא נפילת האחד לים:

29 תאינה - קטנה היא ואין מקום חסרונה ניכר:

30 כנפילתה כך עלייתה - כשם שתחילת נפילתה בתוך ההיתר נחשבת בעיניך לאסור את אלו כך כשעלתה מתוכן יחשב בעיניך מקום עלייתה להתיר:

31 בק' חביות סתומות - דלא בטילות:

32 פותח אחד מהן - וכיון דנפתחה יש לה ביטול הלכך נוטל הימנה כדי דימוע אחת ממאה ואחת שבה דהא אחת נתערבה בק':

33 גמע ושתי קא חזינן הכא - דא"כ דפותח לכתחילה הא דקי"ל חביות סתומות דלא בטלי היכי משכחת לה:

34 נפתחה - בלא מתכוין:

35 כדי דמועה - אחד מק' שבהן והשאר אסורות עד שיפתחו ולא אמרינן יטול אחת מן הק' דאיסורא ברובא איתיה ויהא הכל מותר ויפתח החמשים לכתחילה:

36 לא ידיע - אין פסולן ניכר שיוכל לברר ולהוציא הפסול מביניהם:

37 אלא טריפה אי ידיע ליה - כגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה או ניקב קרום של מוח שטריפתה ניכר:

38 מנא ידע - מעיקרא שזו המעורבת טריפה היתה:

39 נקובת הקוץ - ואינה נקובה לחלל וכשירה ומום נמי לא הוי דהדר בריא:

40 דרוסת הזאב - טריפה מפני שהארס שורפה ולא ידע בין נקובה לדרוסה:

41 נפולה - מן הגג ואינה יכולה לעמוד ספק טריפה היא ואם שחטה קודם ששהתה מעת לעת טריפה משום ריסוקי אברים ואפילו בדקה ולא מצא בה נקובת ריאה או מעיים ולא פסוקת חוט השדרה ושום סימן טריפות ואם שהתה מעת לעת ושחטה צריכה בדיקה מכל סימני טריפות וכיון דאיתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך:

42 נפולה נבדקת - אם תעמיד ותלך כשירה לגמרי דאיכא למאן דאמר באלו טריפות עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה:

43 קסבר - ר"ל עמדה על רגליה אפילו הכי צריכה מעת לעת ואף אם הלכה צריכה בדיקה לאחר שחיטתה שאין זו בדיקתה:

44 ולד טריפה לא יקרב - בפרק כל האסורים במסכת תמורה דף לא. מפרש טעם:

45 דרוסת הזאב משוך - הנקב ואינו עגול שהציפורן קורע ויורד:

46 עמדה - על רגליה אינה צריכה מעת לעת אבל בדיקה בעיא ואם הלכה אף בדיקה אינה צריכה:

47 והא בעיא סמיכה - בבעליו ולא ידיע מנו:

48 אבל קרבן אנשים לא - מתכשר בתערובת בתמיה: